תרפיה #1
השבוע עברתי את טיפול ה(כימו)תרפי הראשון שלי
אני לא יודעת אם אצליח להעביר את התחושה של הדבר הזה, אז אני פשוט לא אנסה.
מבחינתי, הקושי הגדול הוא שהטיפול הזה הוא מניעתי
אין לי סרטן כרגע, הכל הוצא בשלמותו בניתוח.
אין גרורות, אין בלוטות נגועות- טפו,טפו,טפו.
אז למה? למה כימותרפיה? למה טיפול כל כך רדיקאלי? הרי זה לא לקחת אנטיביוטיקה 3 שבועות זה פאקינג כימו.
מניעה.
הסוג של הגידול שיש לי (שהיה לי...) הוא מאוד אלים וקצב חלוקת התאים שלו מאוד גבוהה והרופאים לא לוקחים סיכון
כי מספיק שנדד תא אחד קטנטן והתחמק מההדמיות והבדיקות ואני עלולה למצוא את עצמי בסרט הזה שוב בעוד חודשים ספורים.
אז הנה אני כאן, אחרי הטיפול הראשון.
בעקבות כך החלטתי לשנות את הפזמון, לא לפחד מתופעות הלוואי ולהתייחס לחלק השני של המילה - כימו תרפיה.
אז חיברתי לי תפילה שאגיד במהלך המנה הראשונה, הצטיידתי בהמון הומור, התלבשתי נחמד (לטעמי 😉), אחותי האהובה ציידה אותי באבני קריסטל מבורכות, חברות טובות מהיישוב ערכו עבורי מעגל תמיכה שליווה אותי, אבישי דאג לכל רצונותיי, משפחתי היתה זמינה לכל פיפס ששלחתי בווטסאפ ויצאתי לדרך.
וזהו. זה מאחוריי...טיפול 1/8 נגמר.
ואני באמת משתדלת, בכל רגע שתוקפת אותי עייפות גדולה או שמגיע גל של בחילה נוראית להתרכז בתרפיה ויש רגעים שזה מצליח יותר ויש רגעים שממש ממש פחות אבל אני מתאמנת בזה ומשתדלת לשמור על אופטימיות.
ויש רגעים שגם פשוט בא לי לבכות ולהתפלל "בבקשה שלא ינשור לי השיער".