לפעמים אני רואה את המבט הזה בעיניים של הסובבים אותי, מבט הרחמים.
כמו גל כזה ששוטף את האישון... "מסכנה..."
יכול להיות שזה קשור לזה שאני כותבת את מה שעל ליבי בכזו פתיחות
ואולי הפתיחות היא זו שמאפשרת לאחרים להזדהות איתי ולכאוב את כאבי.
יכול להיות שזה קשור לזה שהמראה החיצוני כבר עם סממנים של מחלה.
ויכול להיות שזה לגמרי אצלי בראש.
אבל ביום שישי ממש ראיתי את המבט הזה חולף על פניו של משהו שעשה לי שלום מרחוק
ואתמול ראיתי את המבט הזה בים, אצל משהי שהייתה לידנו
וממש לפני כמה רגעים זיהיתי את הגל הזה גם בעיניים שלי שהביטו מולי במראה.