סליחה

אני סולחת לעצמי.

על רגעים קשים בהם לא ראיתי טוב בשום דבר,

אני סולחת לעצמי גם על הרגעים הקשים שעוד יגיעו ושגם בהם אבחר להתנהג אותו הדבר.

סולחת לעצמי ופוטרת את עצמי מהלקאות עצמיות, ממילים שיצאו עקומות, מרגשות שלא נאמרו,

אני סולחת לעצמי על מעשים לא מקדמים, על רחמים עצמיים, על בכי בלי סיבה

ובאותה נשימה אני שומרת לעצמי את הזכות להתרסק לרסיסים בכל רגע נתון ולא לאסוף את עצמי.

אני סולחת לעצמי על חיוך מזוייף ומבט של "אני בסדר" כשבפנים הכאבים מרסקים את הכל, 

אני סולחת לעצמי שציפיתי שתראו, שתגעו, שתערסלו, שתשאו אותי על כפיים.

אני סולחת לעצמי גם על המקרים הבאים בהם אכעס שאתה לא רואה, שאת לא מתקשרת, שאתם נוסעים ואני נשארת על סך חלקי השבורים.

אני סולחת לעצמי על רשימת מטלות בלתי נגמרת שלא מסתנכרנת עם קצב הגוף

אני סולחת לעצמי על מבטים נוקשים ועל חוסר היכולת לראות טוב.

אני סולחת לעצמי על זה שאין לי עוד מחשבות לעתיד, על זה שאין בי רצון לדבר פרט לרגע הזה וגם הוא בלתי נסבל מבחינתי.

אני סולחת לעצמי על ימים חסרי מעש ועל חוסר סבלנות.

אני סולחת לעצמי על חוסר היכולת להכיל את החיים שלכם, את הנורמליות, הדאגות היומיומיות והכעסים הטיפשיים

אני סולחת לעצמי על זה שאני מרגישה הכי חסרת מזל ושעולמי חרב עלי, 

אני סולחת לעצמי על השיפוטיות, על כך שהחיים שלכם על נורמליותם באמת יותר טובים משלי ולא תצליחו לשכנע אותי אחרת.

אני סולחת לעצמי שצעקתי, זעמתי, התאכזבתי, שיקרתי, רימיתי ומאסתי

ומבטיחה לסלוח לעצמי בפעם הבאה שמשהו כזה עוד יקרה, כי אין לי כוח כרגע לעשות אחרת.

אני מנסה לסלוח לעצמי, שלא ראיתי את איתותי הגוף

שלא הקשבתי לרחשי הנפש שניסתה להגיד לי שמשהו לא בסדר

כשגיליתי כשכבר היית פה ורוד מתמיד.

אני מנסה לסלוח לעצמי על רגעים שהעלמתי עין, על השגרה שניצחה ועל נטל החיים.

אני מנסה לסלוח לעצמי על החומרים והתרופות שאני מכניסה לגופי, על המשקל שעולה והשיער שנושר

אני רוצה לסלוח לעצמי באמת ובכנות על השנה שהייתה ועל זו שעוד תגיע,

על התמודדויות שגדולות ממני ואיני רוצה לעסוק בהן כלל.

אני סולחת לעצמי על כל מה שלא אספיק לסלוח עכשיו ועל היתרה שאסחוב איתי במהלך שנה הבאה.