החלטתי להפסיק לחפש דייר חדש ללב שלי.
החדר שהתפנה - זה שעדיין נושא את טביעות האצבעות של מי שעזב, את ההדים של צחוק שהיה פעם - הוא שלי עכשיו.
אני מתחילה לעצב אותו מחדש. צובעת את הקירות בצבעים שאני בוחרת. מניחה כריות רכות בפינות. תולה מראות קטנות שמזכירות לי להסתכל פנימה. פותחת את החלונות לרווחה ונותנת לאויר החורף הנקי להיכנס.
בהתחלה זה מוזר, להיות הדיירת של החדר הזה בלב שלי והכנסתי אליו מלא תחביבים, יציאות, תגליות,אנשים ומחשבות. כמה מחשבות ריבונו של עולם.
אבל אט אט אני לומדת את הקצב של עצמי. מגלה שיש משהו מרגיע בלדעת שיש לי פינה שכולה שלי, מקום שבו אני יכולה להיות בדיוק מי שאני.
שלושת החדרים האחרים בלב שלי נפלאים ומיוחדים. הם ידעו, כנראה לפני שאני ידעתי, שזה בדיוק מה שהייתי צריכה. מקום לא רק לאהוב אחרים, אלא גם לאהוב את עצמי.